מסתבר, כי כל שנה מבזבזים מועמדים לאוניברסיטאות ולמכללות כ-8 מיליון שקלים על הרשמות כפולות למוסדות הלימוד (לפי הנתונים של 2014-2015) וזאת כדי להגדיל את הסיכוי להתקבל לאחד מהם. ודוק: אם המועמד מבקש ללמוד כלכלה, הוא רשאי להגיש את מועמדותו בכל מוסד אקדמי, בו מלמדים את המקצוע, אבל – תמורת תשלום דמי הרשמה לכל מוסד. התופעה הזאת היא רלוונטית בעיקר לאלה שטרם קבלו את תוצאות הפסיכומטרי ולא יכולים לאמוד את סיכויי הקבלה.
ח"כ אילן גילאון מ"מרצ" מקדם יוזמה, לפיה יוקם מרכז רישום ארצי לכלל המוסדות – דבר שיפסיק את הבזבוז המיותר. ליוזמה הזאת יש מתנגדים רבים, בראשם – ראשי מוסדות הלימוד, כמובן.
המצב בפועל גורם לכך שאלפי מועמדים משלמים דמי הרשמה למוסדות, בהם לא ילמדו לעולם וכסף פשוט נעלם בקופותיהם של המוסדות האלה (אגב, קיימות שתי אפשרויות – האחת היא שהמועד התקבל למוסד אחד ודמי הרישום למוסדות אחרים בוזבזו לשווא, וייתכן גם המצב השני, בו המועמד לא התקבל לשום מוסד כלל). המועצה להשכלה הגבוהה בישראל תמכה במהלך, אך בינתיים היוזמה נתקעה.
נזכיר כי חוק זכויות הסטודנט, תשס"ז-2007 קבע דמי הרשמה מקסימליים (שהם הנהוגים למעשה היום ברוב המוסדות) ל-410 שקלים בעבור הרישום לאוניברסיטאות ולמכללות, שהמוסד רשאי להגדיל את הסכום במאה שקלים נוספים עבור ערכת הרשמה ובעוד 45 שקלים עבור רישום מקוון באינטרנט.