"וודאי שאתה לא צריך קורס הכנה" או מדוע ממוצע פסיכומטרי ברוסית נמוך בכמאה נקודות מהממוצע בעברית

למעשה, ההבדל בין הציון של 491 ו-576 הוא הבדל בין "לא התקבלת" ל"התקבלת". כיצד ניתן להסביר את פערי הציונים האלה בין פסיכומטרי ברוסית לפסיכומטרי בעברית?

בהתאם לסטטיסטיקה של המרכז הארצי, להשכלת ההורים ולמעמד הסוציו-אקונומי של המועמד יש השפעה ניכרת – אם אחד ההורים משכיל ואם המועמד בא ממעמד בינוני-גבוה, הסיכוי לקבל ציון טוב בפסיכומטרי גבוה יותר. מסיבות מובנות חלק גדול של משפחות העולים נמצא במעמד סוציו-אקונומי נמוך מהממוצע של ילידי הארץ, אך הסיבה העיקרית להבדלי הציונים טמונה במקום אחר, כנראה.

ילידי הארץ מתחנכים במציאות שמכירה את הבחינה הפסיכומטרית ומעריכה נכון את גודל המכשול: מי שמתכנן להיבחן בפסיכומטרי משקיע בהכנה את כל המשאבים הדרושים (זמן, רצינות לימודית וכן – כסף). כדאי לראות, איך ילידי הארץ באים לבחינה: מצוידים היטב, עם אוכל ושתיה, עשרות עפרונות מחודדים, שעון עצר ואסטרטגיה מוכנה לבחינה.

עולים, להבדיל מצברים, לא תמיד מודעים לרמת הקושי של פסיכומטרי ואף לא תמיד מכירים את המתכונת. הם ניגשים לבחינה "רק כדי לנסות", "לראות מה יקרה" ומקבלים ציונים נמוכים – סדק גודל של 330-420 נקודות. רמה כזאת של ציונים מעידה על כך שחלק מהנבחנים בפסיכומטרי ברוסית לא מכירים אפילו טכניקות פסיכומטריות בסיסיות, שמוסיפות עוד כמה "נקודות קטנות" בתוצאה, כגון "לא יודע את התשובה – נחש" או את שיטות ניהול הזמן בעת פתרון הפרקים.

כשעולים מגיעים לבחינה הפסיכומטרית ללא כל הכנה, הם ברוב המקרים נכשלים ונאלצים להיבחן בפסיכומטרי פעם נוספת תוך שינוי תודעתי מהותי: על אף שבחלק העיקרי של פסיכומטרי השאלות הן שאלות רב-בררה (מה שנקרא "שאלות אמריקאיות"), ניחוש פרוע לא יכול להביא לתוצאה שתאפשר להתקבל ללימודים אקדמיים בישראל. כדי להצליח בפסיכומטרי יש צורך בהכנה רצינית.

יש לקחת בחשבון אפוא שהבחינה הפסיכומטרית ברוסית מתקיימת רק פעמיים בשנה, כך שמעבר לאבדן הכסף עבור ההרשמה לבחינה (כ-600 שקלים) מדובר גם באבדן הזמן – הרי עולה שנכשל בפסיכומטרי פעם אחת יצטרך להמתין חצי שנה למועד הבא כדי לשפר את הציון.